מלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים הייתה חטיבה 188 "ברק", בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם, חטיבת השריון העיקרית שנשאה בעול הבלימה ביום הראשון של המלחמה ברמת הגולן. שני גדודי שריון של חטיבה 188, גדוד 74 בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי וגדוד 53 בפיקודו של סא"ל עודד ארז בסה"כ 77 טנקים היוו את כל כוחות השריון של צה"ל בקו הקדמי של רמת הגולן. גדוד 39 - הגדוד השלישי המקורי שלה - היה גדוד מילואים שגויס לאחר תחילת הקרבות ונלחם במסגרת חטיבה 4 חטיבה 7 התרכזה בקו השני, כעתודה פיקודית, ונשלחה בתחילת הלחימה לגזרה הצפונית.

לוחמי חטיבה 188 נאלצו להתמודד עם כוחות שריון סוריים גדולים פי עשרה ויותר, ונשחקו בצורה קשה ביותר. 24 שעות מתחילת הלחימה נותרה החטיבה ללא הפיקוד הבכיר שלה לאחר שמפקד החטיבה יצחק בן-שהם, סגנו דוד ישראלי, וקצין האג"ם בני קצין נהרגו במהלך הקרב על נפח. לסורים נפגעו בקרבות אלה מאות טנקים, כך שבלחימתם הנחושה תרמו לוחמי חטיבה 188 תרומה מכרעת לבלימת הצבא הסורי.

אחד מסיפורי הגבורה הנודעים של מלחמה זו הוא סיפורו של "כוח צביקה", כוח שמנה שלושה טנקים בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, ופעל לבלימת התקדמות הסורים לעבר צומת נפח. שניים מהטנקים של הכוח נפגעו, והטנק בפיקודו של צביקה המשיך להילחם לבדו במשך שעות ארוכות. על לחימתו קיבל גרינגולד את עיטור הגבורה.

במהלך הלחימה מונה יוסי בן-חנן כמפקדה החדש של החטיבה לאחר שחזר מחו"ל. כשנפצע בן-חנן בניסיון כיבוש תל א-שמס מונה דן ורדי לפקד על החטיבה. לאחר פציעתו של ורדי במלחמה במובלעת הסורית, מונה עמוס כץ לפקד על החטיבה.

בסה"כ נהרגו במלחמה 79 מחיילי החטיבה. על פועלם בקרבות ברמת הגולן קיבלו יצחק בן-שהם, יוסי בן-חנן, שמואל אסקרוב סמג"ד 53 ואחרים את עיטור העוז.